הראל חברה לב יט וח בע " מ נ' עירית דיר חנא

פסק דין

1.עסקינן בתביעת שיבוב (תחלוף), על סך של 3,484 ₪ נכון ליום הגשתה בתאריך 19.8.10.

2.התובעת חברה לביטוח בע"מ, ביטחה בפוליסת ביטוח מקיף רכב מסוג טויוטה בעל מספר רישוי 13-625-50 (להלן: "הטויוטה"), במועד התאונה שתפורט להלן, בתאריך 29.9.09 (להלן: "יום התאונה").

3.ביום התאונה, בסביבות השעה 17:30, נהג עפ"י הנטען, מר אשרף חוסיין בטויוטה, באחד מרחובות הנתבעת. תוך כדי נהיגה החליק הטויוטה, סטה לימין הכביש, ואז התנגש בברז מים עירוני שהיה בסמוך לשולי הכביש מימין לכיוון נסיעתו (להלן: "התאונה").

4.עקב התאונה נגרם לטויוטה נזק שהסתכם בסכום של 5,463 ₪.

לאחר ניכויים מסוימים שילמה התובעת למבוטחה בגין הנזק לטויוטה סך של 3,484 ₪, בהתאם לאישורים שצורפו לכתב התביעה.

5.טוענת התובעת כי מששילמה פיצוי למבוטחה עפ"י הפוליסה, זכאית היא, מכח זכות השיבוב, לתבוע נזקים אלה מן המעוול הישיר, שבמקרה דנן היא הרשות המקומית, שלא דאגה לפתרון הכביש הציבורי, לא דאגה להסיר את הברז (בו התנגש הטויוטה) שהיווה סיכון לנוסעים בדרך הציבורית.

6.מן העבר השני – טוענת הנתבעת שאין עליה כל אחריות בנדון, שכן מדובר בדרך פרטית ולא דרך ציבורית, ובכל מקרה התאונה נגרמה עקב רשלנותו הבלעדית או המכרעת של נהג הטויוטה.

דיון והכרעה

7.תמונות שהוגשו לי אודות מיקום הברז מלמדות כי הברז הציבורי הותקן בסמוך לשולי הכביש בו ארעה התאונה, בצורה לא בטיחותית ובאופן שסיכן את נוסעי הדרך.

8.לאחר התאונה, ומשהבינה הנתבעת כי מדובר במפגע בטיחותי, טרחה להטמין את הברז מתחת לאדמה, כפי שהיתה צריכה לעשות מלכתחילה [ראה עדותו של מר ג'מאל עבאס, מנהל מחלקת מים ואחזקה אצל הנתבעת (עמ' 2 לפרו' ש' 21-23)].

9.הנימוק של מר עבאס כי מלכתחילה הנתבעת לא התקינה את הברז באדמה כדי לדעת איפה הצינור (עמ' 2 לפרו' ש' 26-27), אינו משכנע ואינו מקובל עלי.

10.באשר לטיבה של הדרך – העיד בפני נהג הטויוטה בעת ארוע התאונה, כי הכביש בו נסע הוא כביש שמוביל לשכונה, והנתבעת סללה אותו (עמ' 1 לפרו' ש' 17-19).

נהג הטויוטה, מר אשרף, הוא תושב הנתבעת (עמ' 1 לפרו' ש' 15).

אמנם מר עבאס מטעם הנתבעת ציין כי מדובר בדרך פרטית. יחד עם זאת הוא מודה כי כביש זה משרת כ- 6 בתים, ואין בו כל מחסום או מניעת גישה לנסוע בו (עמ' 2 לפרו' ש' 28-32; עמ' 3 לפרו' ש' 1-2).

בנסיבות אלה, אני רואה בכביש זה ככביש ציבורי לכל דבר ועניין, שבטיחות הנסיעה בו והסרת מכשולים בו, היא במסגרת אחריותה של הנתבעת כרשות מקומית (שהבינה זאת אך לצערנו בשלב מאוחר יותר, עת הטמינה את הברז באדמה).

11.בנסיבות אלה, יש מקום לומר כי הצבת ברז גבוה בשולי הכביש הנדון, מהווה הפרת חובותיה של הנתבעת כרשות מקומית לדאוג לבטחון המשתמשים בדרך האמורה, ולהסרת כל מכשול בה. מכאן אחריותה לתאונה הנדונה מכח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין.

12.יחד עם זאת, סבורני כי התאונה ארעה בין היתר גם עקב רשלנותו התורמת של נהג הטויוטה, שנסע שלא בהתאם לתנאי הדרך (ירידות וסיבובים). מר אשרף הנהג העיד בפני ולא היה לו הסבר כיצד החליק, הגם שלגרסתו הוא נסע במהירות איטית (עמ' 2 לפרו' ש' 11-14).

על כן, החלטתי לייחס לו 30% רשלנות תורמת.

סוף דבר